<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ג ח"ה</h1>
<h2>דף כג:</h2>
ממון המוטל בספק אם חולקין או המוציא מחבירו עליו הראיה מחלוקת. ופסק רשב"ם דחולקין ור"י פסק וכן רב אלפס ורש"י דהמוציא מחבירו עליו הראיה וכתבו התוס' והפסקנים דלא שייך למימר המוציא מחבירו אלא בדבר שהוחזק הא' ולא בדבר שאין שום א' מהם יכול להחזיק כגון נכסי המת שאפילו החזיק א' מהם אינה חזקה כי הם בחזקת המת. מי שהוחזק בדבר אם יש לו שום טענה כגון לשחיטה מכרתי' לך לא אזלינן בתר רובא כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא ודוקא לאפוקי ממונא אבל היכא דאיכ' חזקת ממון אזלינן בתר רובא ורוב וקרוב הלך אחר הרו' ואפילו קורבא דמוכח בתרא. שתי נשים שילדו שני זכרים משני אנשים במחבא והוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה לתבוע זכיותיהן לא הוכרו אין כותבין. וזה מיירי ששניהם בכורות לאביהן ובאו לטעון על ענין בכורה אבל בחלק פשוט ובשאר זכיות כותבין הרשאה זה לזה אפי' לא הוכרו מתחלה בתרא.
<h2>דף לד:</h2>
כל דבר ששניהם מוחזקין כגון שנים אוחזין בטלית או במקח או בממכר ונקיט זוזי מתרויהו פלגי בשבועה ואנו מחוייבין למחות שלא יגזול אחד מחבירו הילכך לא (אמדינן) [אמרינן] ביה כל דאלים גבר אבל בדבר שאין מוחזקין בו כל דאלים גבר כי אין בית דין מחוייבין למחות למי שבא ליקח דבר שאין אנו יודעין של מי הוא ואם הוא ביד אחר לא מפקינן מיניה ויהא מונח עד שיבא אליהו בר ממנה דפקדון דאפילו שהנפקד ידו כידם והוי כאלו שניהם מוחזקין בו והוה לן למימר יחלוקו אמרינן יהא מונח וכו' כי ידוע לנפקד קודם שנודע מחלקותם שאינו של שניהם מציעא. והא דאמרינן כל דאלים גבר פי' וכל מי שיתגבר בו ראשונה הרי היא שלו עד שיביא הא' ראיה וכל זמן שלא יביא ראיה ונתאלם אחר כך ולקחה מן הראשו' מחזירה לו כי זכה הראשון בה ואם אמ' תפשוה עד שיביא ראיה לא תפשי' אלא מניחין אותה לדין כל דאלים ואם תפסוה בית דין ולא מצא ראיה ואמר אפקוה וכל דאלים גבר לא מפקינן ואם קודם שהחזי' בה שום א' מהם בא א' מן השוק והחזיק בה מוציאין אותה ממנו. והנה לך בממון העומד בספק ששה חלוקין. א' אם הא' הוחזק בה הוה לי' אידך המוציא מחבירו וכו'. ב' אם הוא ביד שליש יהא מונח עד שיבא אליהו. ג' אם אינו ביד שליש וגם אינו ברשות שום א' מהם כל דאלים גבר ודוקא כגון דאיכא למיקם עלה דמילתא כגון זה אומר של אבותי וזה אומר כן. ד' אי ליכא למיקם עלה דמילתא כגון שני שטרות היוצאים ביום א' אמרינן שודא דדייני ודוקא שאין דררא דממונא לשניהם כלומר או הכל הוא מזה או מזה. ה' בשיש דררא דממונא לשניהם פי' תביעת ממון כגון המחליף פרה בחמור דילדה יחלוקו. ו' כשבאו לפנינו שניהם תפוסין בה כגון שנים אוחזין יחלוקו בשבועה מציעא. וכתב רש"י כיון דבודאי איכא אחד רמאי יהא מונח עד שיבא אליהו אבל התוספו' כתבו דיחלוקו בשבועה וכן כתב ר"ח והרא"ש פי' ואפילו שבודאי א' מהן רמאי. וכן הדין במקח וממכר ולא נתן מעות כי אם א' מהם ואין ידוע מי נתנם וכל שכן במציאה כי יכול להיו' ששניהם הגביהו אותה יחד וליכא רמאי וכן במקח כשנתנו שניהם מעות דיחלוקו בשבועה זה אומר כך וכך וזה אומר ככה השליש נאמן משניהם בזמן שהשלישות בידו אבל אין השלישות בידו הרי הוא ככל אדם וכל זה בממון אבל באיסור לא במציעא.
<h2>דף לה.</h2>
ממון המוטל בספק אם חולקין או המוציא מחבירו עליו הראיה מחלוקת. ופסק רשב"ם דחולקין ור"י פסק וכן רב אלפס ורש"י דהמוציא מחבירו עליו הראיה וכתבו התוס' והפסקנים דלא שייך למימר המוציא מחבירו אלא בדבר שהוחזק הא' ולא בדבר שאין שום א' מהם יכול להחזיק כגון נכסי המת שאפילו החזיק א' מהם אינה חזקה כי הם בחזקת המת. מי שהוחזק בדבר אם יש לו שום טענה כגון לשחיטה מכרתי' לך לא אזלינן בתר רובא כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא ודוקא לאפוקי ממונא אבל היכא דאיכ' חזקת ממון אזלינן בתר רובא ורוב וקרוב הלך אחר הרו' ואפילו קורבא דמוכח בתרא. שתי נשים שילדו שני זכרים משני אנשים במחבא והוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה לתבוע זכיותיהן לא הוכרו אין כותבין. וזה מיירי ששניהם בכורות לאביהן ובאו לטעון על ענין בכורה אבל בחלק פשוט ובשאר זכיות כותבין הרשאה זה לזה אפי' לא הוכרו מתחלה בתרא.
<h2>דף סג.</h2>
ממון המוטל בספק אם חולקין או המוציא מחבירו עליו הראיה מחלוקת. ופסק רשב"ם דחולקין ור"י פסק וכן רב אלפס ורש"י דהמוציא מחבירו עליו הראיה וכתבו התוס' והפסקנים דלא שייך למימר המוציא מחבירו אלא בדבר שהוחזק הא' ולא בדבר שאין שום א' מהם יכול להחזיק כגון נכסי המת שאפילו החזיק א' מהם אינה חזקה כי הם בחזקת המת. מי שהוחזק בדבר אם יש לו שום טענה כגון לשחיטה מכרתי' לך לא אזלינן בתר רובא כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא ודוקא לאפוקי ממונא אבל היכא דאיכ' חזקת ממון אזלינן בתר רובא ורוב וקרוב הלך אחר הרו' ואפילו קורבא דמוכח בתרא. שתי נשים שילדו שני זכרים משני אנשים במחבא והוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה לתבוע זכיותיהן לא הוכרו אין כותבין. וזה מיירי ששניהם בכורות לאביהן ובאו לטעון על ענין בכורה אבל בחלק פשוט ובשאר זכיות כותבין הרשאה זה לזה אפי' לא הוכרו מתחלה בתרא.
<h2>דף צב:</h2>
ממון המוטל בספק אם חולקין או המוציא מחבירו עליו הראיה מחלוקת. ופסק רשב"ם דחולקין ור"י פסק וכן רב אלפס ורש"י דהמוציא מחבירו עליו הראיה וכתבו התוס' והפסקנים דלא שייך למימר המוציא מחבירו אלא בדבר שהוחזק הא' ולא בדבר שאין שום א' מהם יכול להחזיק כגון נכסי המת שאפילו החזיק א' מהם אינה חזקה כי הם בחזקת המת. מי שהוחזק בדבר אם יש לו שום טענה כגון לשחיטה מכרתי' לך לא אזלינן בתר רובא כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא ודוקא לאפוקי ממונא אבל היכא דאיכ' חזקת ממון אזלינן בתר רובא ורוב וקרוב הלך אחר הרו' ואפילו קורבא דמוכח בתרא. שתי נשים שילדו שני זכרים משני אנשים במחבא והוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה לתבוע זכיותיהן לא הוכרו אין כותבין. וזה מיירי ששניהם בכורות לאביהן ובאו לטעון על ענין בכורה אבל בחלק פשוט ובשאר זכיות כותבין הרשאה זה לזה אפי' לא הוכרו מתחלה בתרא.
<h2>דף קכז.</h2>
ממון המוטל בספק אם חולקין או המוציא מחבירו עליו הראיה מחלוקת. ופסק רשב"ם דחולקין ור"י פסק וכן רב אלפס ורש"י דהמוציא מחבירו עליו הראיה וכתבו התוס' והפסקנים דלא שייך למימר המוציא מחבירו אלא בדבר שהוחזק הא' ולא בדבר שאין שום א' מהם יכול להחזיק כגון נכסי המת שאפילו החזיק א' מהם אינה חזקה כי הם בחזקת המת. מי שהוחזק בדבר אם יש לו שום טענה כגון לשחיטה מכרתי' לך לא אזלינן בתר רובא כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא ודוקא לאפוקי ממונא אבל היכא דאיכ' חזקת ממון אזלינן בתר רובא ורוב וקרוב הלך אחר הרו' ואפילו קורבא דמוכח בתרא. שתי נשים שילדו שני זכרים משני אנשים במחבא והוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה לתבוע זכיותיהן לא הוכרו אין כותבין. וזה מיירי ששניהם בכורות לאביהן ובאו לטעון על ענין בכורה אבל בחלק פשוט ובשאר זכיות כותבין הרשאה זה לזה אפי' לא הוכרו מתחלה בתרא.
